דף נלווה זבחים ח

אם אחת מארבעת עבודות הקרבן של קרבן חטאת נעשית בכוונה לקרבן אחר או לבעלים אחרים (שינוי קודש או שינוי בעלים), הקרבן נפסל. הגמרא מבקשת למצוא מקור לכך. בתחילה מובאים מקורות לשחיטה, קבלה וזריקה לשם הקרבן הנכון וזריקה לשם הבעלים הנכונים, ושזריקה לשם הבעלים הנכונים מעכב (הקרבן נפסל). אך לא מובא מקור לכך שאם נעשה לשם קרבן אחר – הקרבן ייפסל, וכן לכך שהשחיטה והקבלה צריכות להיעשות לשם הבעלים הנכונים.

בתחילה מנסים ללמוד זאת מפסוקים העוסקים בחטאת נזיר, ולאחר מכן מחטאת מצורע, אך שני המקורות נדחים משום שלכל אחד מהם יש חומרה ייחודית. לאחר מכן מנסים ללמוד זאת משילוב של מקרים – נזיר ומצורע, נזיר וחטאת רגילה, או מצורע וחטאת רגילה – אך כל השילובים נדחים משום שלכל זוג יש חומרה ייחודית.

בסופו של דבר, דורשים את הצורך לעשות את כל העבודות לשם הקרבן הנכון ולשם הבעלים הנכונים מהפסוק המקיש בין קרבן השלמים לקרבן החטאת, שכן המקור לכך נמצא בשלמים כפי שנלמד בזבחים ד. הפסוקים שהובאו קודם בסוגיה מועברים ללמד שכאשר אין הקרבן נעשה לשמו (לשם הבעלים או הקרבן),הקרבן נפסל, על פי העיקרון שבקדשים, שכל דבר שנשנה – מעכב.

הפסוקים המשמשים להוכחת דין זה עוסקים בחטאת רגילה. מאין נלמד שהדין זהה גם בחטאת עבודה זרה או בחטאת עולה ויורד?

אם יש לאדם בהמה המיועדת לקרבן פסח והוא שוחט אותה ביום שאינו ערב פסח – הקרבן אינו נפסל ומוקרב כשלמים. מאין נלמד שהוא מוקרב כשלמים? אביו של שמואל מביא פסוק מויקרא ג:ו העוסק בשלמים ולומד ממנו. אך עולה קושי – מהפסוק ניתן אולי ללמוד רק במקרה שבו הקרבן הוקרב כשלמים, אך אם הוקרב לשם קרבן אחר – ייתכן שייפסל. כדי ליישב את הקושי, מסבירים שהשימוש במילה "זבח" בפסוק כולל גם קרבנות אחרים. אך התשובה אינה מספקת, שכן עדיין ניתן ללמד שאם הקריב את הפסח לשם קרבן אחר – הקרבן יוקרב כפי שקרבן האחר שחשב עליו, ולאו דווקא כשלמים. כדי ליישב את הקושי, הגמרא מביאה שתי הצעות נוספות כיצד ללמוד את הדין מהפסוק ומנתחת את האפשרויות.